תגובה ל ״למה אשה ששכבה עם הרבה שלילית, ואילו גבר זה חיובי״ֿ
תשובה פשוטה: כי כשמסתכלים על ממצוע, רוב הגברים שוכבים פחות למעשה,
תרבות המערבית הזנתה את הנשים ויצרה שוק חופשי, וככה מצא שאשה ממוצעת היה לה יותר פרטנרים בתקופה קצרה של החיים מאשר לכל חיי גבר הממוצע. אז גבר הממוצע שכבר משיג מציאות של לשכב עם הרבה - בשביל חברת הגברים - זה ״הישג״
ואילו ברמת חברה, אשה ש״שוכבת עם כולם״ וזה מילא בא לה בקלות, דומה לאשה שאין לה בעיות כלכליות אך בכל זאת מעדיפה לאכול מהפחים כי זה זמין (מה שמילא זמין לה) וזה בזוי.
"A study published in the Journal of American Medical Association (JAMA) found that between 2000–2002 and 2016–2018, the proportion of 18–24-year-old individuals who reported having had no sexual activity in the past year increased among men (but not among women).1 In another recent study, similar results were reported: American men belonging to the youngest birth cohort who entered adulthood were more likely to be sexually inactive than their Millennial counterparts at the same ages just a few years prior."
https://www.researchgate.net/publication/342142309_Trends_in_Frequency_of_Sexual_Activity_and_Number_of_Sexual_Partners_Among_Adults_Aged_18_to_44_Years_in_the_US_2000-2018
הטקסט סוקר את העלייה באי-שוויון המיני בחברה המערבית, תוך התמקדות בפער הגדל בין גברים פעילים מינית מאוד לבין מספר הולך וגדל של גברים צעירים הסובלים מבדידות מינית. המאמר משווה את חלוקת השותפים המיניים לאי-שוויון כלכלי קיצוני, ומזהיר כי לבדידות מינית יש השלכות חמורות על בריאות הציבור, הרווחה הנפשית ואף על הביטחון הלאומי עקב עליית תופעת ה"אינסלים" (Involuntary Celibates) והפוטנציאל לאלימות.
עיקרי המציאות
עלייה בחוסר פעילות מינית: מאז תחילת המילניום, חלה עלייה משמעותית בשיעור הגברים הצעירים (בני 18–24) המדווחים שלא קיימו יחסי מין בשנה האחרונה.
הקצנה באי-שוויון המיני: בעוד שחציון השותפים נותר ללא שינוי, ה-"5% העליונים" של הגברים הפעילים מקיימים הרבה יותר יחסי מין מבעבר. למעשה, 5% מהאוכלוסייה אחראים ליותר יחסי מין וגינליים מאשר כל ה-50% התחתונים יחד.
מדד ג'יני מיני: חלוקת השותפים המיניים דומה ברמת האי-שוויון שלה למדינות בעלות פערים כלכליים קיצוניים (כמו דרום אפריקה).
השלכות בריאותיות וחברתיות: בדידות מינית קשורה לירידה בערך העצמי, דיכאון, ואצל גברים – גם לעלייה בכעס ואגרסיביות שעלולים להוביל לאלימות ולטרור.
כישלון הטכנולוגיה: אפליקציות היכרויות (כמו טינדר) מחריפות את הפערים. הן מייצרות "מנצחים" ו"מפסידים" ברורים, כאשר נשים זוכות לתשומת לב רבה בעוד שגברים רבים נותרים ללא מענה, דבר המגביר חרדה ועצב.
צורך בניתוח ביו-אתי: הכותב טוען כי על תחום הביו-אתיקה להתייחס לבדידות מינית כאל בעיה בבריאות הציבור ולבחון פתרונות אפשריים, כולל הצעות שנויות במחלוקת כמו "מונוגמיה כפויה חברתית".
תרגום
מחקר שפורסם בכתב העת של ההסתדרות הרפואית האמריקאית (JAMA) מצא כי בין השנים 2000–2002 ל-2016–2018, שיעור הצעירים בני 18–24 שדיווחו כי לא קיימו פעילות מינית בשנה האחרונה עלה בקרב גברים (אך לא בקרב נשים). במחקר שנערך לאחרונה דווחו תוצאות דומות: גברים אמריקאים השייכים לקבוצת הגיל הצעירה ביותר שנכנסה לבגרות נטו להיות לא פעילים מינית יותר מאשר עמיתיהם מדור ה-Millennials באותם גילאים רק שנים ספורות קודם לכן.
בעוד שמספר הגברים הצעירים המדווחים על היעדר חוויות מיניות עולה, ישנם גם גברים שיש להם יותר פרטנרים מיניים מאי פעם. נתוני הסקר הלאומי לצמיחת המשפחה מראים כי בשנת 2002, ל-20% העליונים של הגברים ההטרוסקסואלים הפעילים ביותר בארה"ב היו 12 שותפים מיניים במהלך החיים, בעוד של-5% העליונים היו 38 שותפים. עשר שנים מאוחר יותר, בשנת 2012, ה-20% העליונים דיווחו כבר על 15 שותפים, וה-5% העליונים דיווחו על 50 שותפים מיניים במהלך חייהם. לא חל שינוי במספר החציוני של השותפים המיניים.
התפלגות מספר השותפים המיניים בקרב גברים הטרוסקסואלים אמריקאים הייתה מוטה כבר קודם לכן, אך תוך 10 שנים בלבד, ההתפלגות הפכה למוטה עוד יותר. באותה תקופה, לא חל שינוי דומה במספר השותפים המיניים בקרב נשים הטרוסקסואליות.
המין מרוכז בתוך קבוצה קטנה אך פעילה מאוד של אנשים. במחקר אחד דווח כי ה-5% מהאוכלוסייה עם מספר יחסי המין הווגינליים הגבוה ביותר ביצעו יותר אקטים מיניים מאשר ה-50% התחתונים של האוכלוסייה. ה-5% הללו מקיימים למעשה מחצית מכל יחסי המין (הווגינליים) בעולם.
באמצעות שימוש במדד ג'יני, נמצא כי התפלגות מספר השותפים המיניים של גברים ונשים לאורך חייהם אינה שוויונית כמו התפלגות העושר במדינות הכי פחות שוויוניות בעולם (מדד ג'יני של 0.63 בדרום אפריקה ב-2014 ו-0.59 בנמיביה ב-2015). מספר השותפות המיניות מתפלג באופן לא שוויוני יותר בקרב גברים רווקים (ג'יני 0.60) מאשר מספר השותפים המיניים בקרב נשים רווקות (ג'יני 0.58), אם כי אצל שני המינים השותפים מרוכזים מאוד אצל קבוצת אנשים מצומצמת.
אמנם מין אינו דומה לכסף או לעושר בכל היבט, אך ניתן לראות בחוסר גישה לחוויות מיניות דאגה לצדק חלוקתי ובעיה בבריאות הציבור, שכן חיי מין פעילים מועילים לבריאותם ולרווחתם של אנשים. קיימים מחקרים רבים המראים את הקשר בין חיי מין פעילים לבריאותנו הנפשית והפיזית. מצד שני, אנשים חווים השפעות רגשיות שליליות כאשר אין להם גישה לשותפים מיניים ורומנטיים. בדידות מינית מפחיתה את ההערכה העצמית ואת מצב הרוח החיובי בקרב גברים ונשים כאחד. במיוחד עבור גברים, בדידות מינית עלולה לגרום לכעס ואגרסיביות, שעלולים להתבטא באלימות.
מחסור במין ובמערכות יחסים קשור לבעיות חברתיות רבות; בדידות וחוסר אינטימיות יוצרים אצל גברים נטייה להתנהגות אלימה. שנאת נשים (מיזוגיניה) נפוצה במקומות שבהם התחרות על נשים היא קשה וגברים מתקשים למצוא בת זוג. עברייני מין, רוצחים סדרתיים, טרוריסטים ורוצחי המונים ציינו לא פעם תסכול מיני כסיבה למעשיהם. לאחרונה, המרכז הלאומי להערכת איומים של השירות החשאי בארה"ב פרסם דווח הקובע כי קיים איום טרור גובר מצד גברים המכנים את עצמם "Involuntary Celibates" (נזירים בעל כורחם).
עם זאת, לא רק אנשים בארצות הברית צריכים להיות מודאגים מהסיכון לאלימות כזו. בדידות מינית בקרב גברים צעירים גוברת במדינות רבות. לדוגמה, בפינלנד, מולדתי, מספר הגברים המתקשים למצוא פרטנר מיני הוכפל בין השנים 1992 ל-2015, ומספר הגברים הצעירים שלא קיימו יחסי מין עלה. עם זאת, במקביל, גברים פינים רוצים יותר מין ממה שרצו בעבר.
בעוד שמומחים לביו-אתיקה, קלינאים ומומחים לבריאות הציבור גילו לאחרונה עניין בבדידות ובקשר שלה לרווחתנו – במיוחד במהלך מגפת הקורונה כשאנשים נאלצו להישאר בבית – בדידות מינית היא עדיין נושא מוזנח בביו-אתיקה ובתחומים קשורים.
עזרה אפשרית אחת לבדידות מינית עשויה להגיע מאפליקציות היכרויות מקוונות כמו טינדר. בתיאוריה, היכרויות מקוונות יכולות לספק דרך יעילה למציאת בן זוג. עם זאת, היכרויות אלו מחלקות את האנשים בצורה חדה למנצחים ומפסידים – אולי אף יותר מהיכרויות מסורתיות. בעוד שנשים יכולות לקבל תשומת לב מאלפי גברים ברשת תוך שעות ספורות, גברים נחשבים לברי מזל אם מישהי בכלל מתעניינת בהם. מכיוון שאפליקציות אלו הן ויזואליות, דחיות יכולות להיות פוגעניות במיוחד. אין זה מפתיע שחוסר הצלחה בטינדר קשור לעלייה בעצב ובחרדה.
הטכנולוגיה אינה מספקת פתרון לבדידות באופן כללי, וסביר להניח שלא תפתור גם בדידות מינית. למרות זאת, בדידות מינית הפכה לבעיה דחופה בבריאות הציבור שזקוקה לניתוח ביו-אתי רציני ולפתרונות שקולים. ניתוחים אלו יכולים לכלול (אך אולי לא רק) הערכות ביקורתיות של טענות המועלות על ידי מחנות אידיאולוגיים מנוגדים.
לדוגמה, שקלו את הטענה הבאה שהועלתה על ידי ג'ורדן פיטרסון: על חברות להקל על בדידות מינית על ידי אכיפת מונוגמיה המקודמת חברתית ומושרשת תרבותית. חוקרים בתחום הביו-אתיקה הפילוסופית יכולים לתרום תרומה יקרת ערך לדיון על ידי ניתוח טענות כגון זו, ובחינה האם הן עקביות מבחינה לוגית ומושגית עם מחויבויות אחרות של הסוכן. התוצאות עשויות להישאר מותנות: "אם אתה רוצה דבר כזה וכזה, עליך (או לא עליך) לעשות פעולה כזו וכזו". עם זאת, מכיוון שטענות מותנות אלו יקומו או יפלו על סמך העדפות קבוצתיות, עמדות, הנחות יסוד ואידיאולוגיות, חילוקי דעות לגבי מה שיש לעשות בוודאי יישארו.